מרק ל פ-נ-י-ם !!

כבר הרבה זמן שלא כתבתי.

עברו הרבה מים תחת הגשר, דברים השתנו (לטובה) ורמת הפעילות שלי בעולם גדלה. אני צומחת.

אם בא לכם להציץ בחלק ממה שאני עושה כרגע לחצו פה

זה חלק קטן - מפיות סנדוויץ ללחמניות

וכנראה נכונה האמרה שאם עושים אז מצליחים לעשות יותר. אז הנה אני פה. חזרתי לכתוב :)

יכול להיות שהבלוג - יתפוס כיוון קצת שונה , או יוסיף לעצמו עוד בשר - אבל בואו לא נצא בהצהרות גדולות. נזרום....

תכננתי שהפוסט הזה יהייה קצר - היום מתחיל ותיכף השעה 4 תגיע ואז יתחיל החלק השני של היום שלי ( עם רונה - שהיום הבטחתי לה שנאפה עוגה לאבא....)

אתמול יצא לי מרק - מדהים!
והוא הוא שהחזיר אותי לכתוב. כלום מאמץ - אבל פצצה!!

אורן אתמול בא במצברוח של "אני הולך לטגן את כל המקרר בשמן עמוק". הבנתי שאוכל למחר לא יצא מזה, כי בדרך כלל מה שיוצא מהטיגון נאכל במקום (אורן) ומה שלא כבר לא נאכל כי "זה מלא בשמן ואני לא רוצה שאת או רונה תאכלו מזה....". אז הוא טיגן כרובית. לי יצא לאכול פרח אחד ואחרי הכרובית הוא טיגן חציל שעד שהוא יצא מהצ'יפסר כבר לא היה זכר לכרובית והמסקנה היתה שהחציל סופג המון שמן ולא צריך לאכול אותו בכלל...

ואני בישלתי מרק.

מרק קישואים ובטטה עם טוויסט
6 קישואים
3 בטטות
גזר אחד מסכן שנשאר לבדו במקרר
שלוש שיני שום כתושות
1/3 לימון בלי הקליפה ובלי החרצנים
כפית כורכום
מלח
פלפל
אורגנו טרי לקישוט

1. חותכים את הירקות (חוץ מהלימון) ומטגנים אותם קמעה בתוך הסיר.
2. מוסיפים את התבלינים - מערבבים.
3. מוסיפים מים כמעט עד סוף הסיר, מכניסים פנימה את הלימון.
4. מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה עד שהירקות מתרככים.
5. מורידים מהאש וטוחנים הכל ביחד.
6. צלחת, קצת אורגנו טרי מלמעלה ואליפות!

ותודה לסבתא אולגה על המפה

באמת שלא הייתי רעבה אתמול בערב אבל חיסלתי שתי צלחות מרק בזמן שההוא טיגן וטיגן וטיגן...

הלכתי לישון כל כך מרוצה מהמרק שהייתי חייבת לחלוק!!

חורף נעים.

מאפינס חפים מכל חטא

יש לי חברים חדשים. פגשתי אותם דרך הגיליסט.
הגיליסט הוא מקום שגיליתי רק לאחרונה ובעקבות המפגש שלי עם הגיליסט קורים לי דברים טובים.
בגיליסט יש רק נשמות טובות, הרבה פתיחות ואהבה. תנסו ותראו בעצמכם....

החברים החדשים שלי טבעוניים. כן כן אפילו לא צמחוניים, אנשים שאוכלים רק מה שלא מטיל צל על פני האדמה.
תתארו לכם לאכול רק מה שצומח. לא חביתה ובטח שלא חלב בקפה.
ויצא שלאחרונה הפכתי להיות סוג של בת בית אצלם, סועדת על שולחנם ושותה מהבאר שלהם. והכי טעים לי וטוב לי. אני אוהבת את הטעם של האוכל שלהם ואת פינוקי הג'עלה שאני מקבלת בפנכות קטנות....

מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת לבשל ולאפות וגם לחלוק ולחלק ממטעמי (עד כמה שמשטרת העוגות בבית מרשה), אבל פה נתקלתי בבעיה. אפיתי עוגה ורציתי להביא להם חתיכה. בעוגה יש ביצים ולפעמים גם חלב או יוגורט, אז איך אני מצ'פרת את אותן נשמות טובות אם אני לא יכולה אפילו עוגה להביא להם?

הפכתי בראשי ונזכרתי שפעם קראתי במקום כלשהו שאפשר להמיר את הביצים בפשתן טחון.
וכמי שאתגרי בישול משלהבים אותה, הפשלתי שרוולים ויצאתי לקראת המשימה החדשה שלי: אפייה ללא פגיעה באף גורם שמיימי או ארצי.

לקחתי את מתכון המאפינס הבסיסי שלי ועשיתי בו שינויים שיתאימו לקונספט הטבעוני.

במקום ביצים: פשתן טחון. חשוב לדעת שאת הפשתן צריך לטחון ממש לפני שמשתמשים בו. אחרת לפי האזהרות שבאינטרנט הוא מתחמצן והופך לרעיל....
2 ביצים = 3 כפות פשתן טחון בתוך חצי כוס מים.

במקום חלב: חלב קוקוס. כשאני החלטתי לאפות אפילו חלב קוקוס לא היה לי אז פשוט המרתי את החלב במים (אף אחד לא הרגיש)

וגם הקמח הרגיל נגמר לי אז אפיתי רק עם קמח מלא (ועם שתי כפות קמח לבן) ובכלל הרגשתי קדושה.....

להלן המתכון:

3 כוסות קמח (מלא, לבן או חצי חצי)
1/2 כפית מלח
1 שקית אבקת אפייה
1.5 כוסות סוכר
1/2 כוס קוקוס טחון
פשתן במקום שתי ביצים ( 2 ביצים = 3 כפות פשתן טחון בתוך חצי כוס מים )
2/3 כוס שמן
2/3 כוס חלב קוקוס או מים
 3/4 כוס פצפוצי שוקולד (מריר!!! אפילו בשוקולד חלב יש חלב של פרות!!)

1. מחממים תנור ל 190 מעלות.
2. מערבבים את כל החומרים היבשים (חוץ מהשוקולד).
3. בקערה נפרדת מערבבים את כל הרטובים.
4. יוצרים גומה בתערובת הקמח ויוצקים אליה את הנוזלים.
מערבבים רק עד שהקמח נבלע בתערובת ויש עדיין גושים
*** חשוב לא לערבב הרבה. ככל שמערבבים יותר ככה המאפינס יוצאים פחות אווריריים***
5. מוסיפים את השוקולד
6. מחלקים את התערובת בתבנית שקעים ואופים 20 -25 דקות.

מה אני אגיד? בחיים לא יצאו לי מאפינס כאלו רכים ואווריריים כאילו כך הם ביטאו את התמימות שלהם.

והחברים? אני כל כך שמחתי שיכולתי להביא להם מפרי עמלי והם כל כך שמחו כי כבר הרבה זמן הם לא אכלו עוגה :)

אסון הקרמל הגדול

אני נשואה לתופעה על אנושית.
- אם יש מתוק - ועדיף שוקולד בבית, הוא לא יפסיק לאכול עד שייגמר.
ברגע שייגמר ונגמר מהר (רק כדי להבין את הקצב, חבילת שוקולד יכולה להגמר בעשר דקות) יבואו שתי תגובות ובדרך כלל הן יבואו אחת אחרי השנייה וחוזר חלילה.
האחת- זה אני שסיימתי את כל זה לבד?  איך זה כבר נגמר? תבטיחי לי שיותר לא תאפי לי כאלו דברים אני חייב להוריד 800 גרם ולהתחיל לאכול בריא.
השנייה- אין שום דבר מתוק בבית... מתי את אופה לי עוגה? אני לא צריך משהו מסובך. משהו פשוט.... מה את יכולה להכין לי בכמה דקות כדי שאחרי שאני אצא מהמקלחת אני אוכל לאכול אותו עם הקפה?
והכי מעצבן: הוא לא משמין מזה!!!

הוא יודע שלי רק צריך להציב כאלו אתגרים. אני אוהבת לאפות....

ופה אנחנו מסתבכים.

לפעמים אני מתנה את אפיית העוגה שלי בזה שהוא ישטוף את הכלים. בדרך כלל החשק למתוק מסנוור אותו, הוא מסכים ואז אני תקועה במטבח תוך כדי אפייה עם מישהו שלא מפסיק לקטר על איך הוא הסכים לשטוף את הכלים בשביל העוגה ושיותר הוא לא רוצה שומדבר מתוק. זה עובר לו. כי תמיד בסוף אני אופה עוד....

אצלו תמיד הכל זה ממש פשוט ולא מסובך. "צ'יק צ'ק את עושה את זה...."

השבוע שוב התעורר החשק למתוק ושוב איתו הבקשה למשהו מתוק מהיר ולא מסובך שבצ'יק צ'ק אני עושה.
ואז נזכר במתכון לחטיפי שומשום שקיבלנו מדודה שלו. דודה מבוגרת שמספרים עליה שהקובנה שלה הכי מוצלח שיכול להיות ואת המתכון לשומשומיות קיבלנו ממנה באחת הארוחות המשפחתיות. אני מצרפת אותו בהמשך בלי שינויים.

קדימה! בסך הכל לקלות קצת את השומשום, קרמל, לערבב, לשטח על משטח משומן ולחתוך. קלי קלות!
ביקש- ופנה לעיסוקיו.
ואני נשארתי עם כל השומשומים הקטנים והקרמל. (לשם ההגינות אציין שאת השומשום הוא קלה)

הקרמל. בעיקרון הפרנציפ די פשוט.סוכר- בסיר על אש קטנה ולחכות . עם המון סבלנות ולא לגעת עד שלאט לאט הסוכר נמס לו....  בפועל - תמיד יש פה הסתבכות. האש חזקה מידי, אני לא יכולה לחכות בסבלנות ולא לערבב או שפשוט רונה החליטה שצריך לקום עכשיו ואני צריכה לגשת אליה. הפעם הכל קרה. וזה מה שקרה....

                          הקרמל השרוף המשיך לבעבע אחרי שכבר ירד מהאש...

אבל אי אפשר להרים ידיים ועושים קרמל מחדש. הפעם במחבת ולא בסיר (מה שמגדיל את שטח הפנים ומקצר ומייעל את התהליך). ויצא קרמל.

ואז מערבבים עם השומשום. קלי קלות! אבל השומשומים קטנים וקופצניים והקרמל לא ממש מסכים להתערבב איתם באופן שווה אז גם כל המטבח מתמלא בקטנים מעצבנים כאלו..... (שכחתי שהדודה אמרה שהשומשומים צריכים להיות חמימים כדי לקבל את הקרמל. פשוט הדלקתי את האש ואז הכל התפזר בצורה אחידה)

וזהו. על משטח  משומן היטב , לרדד ולחתוך.

ואז הוא חזר. כולו מלא ציפייה לטעום מהשומשומיות שלו.
 בלי להניד עפעף - פתח את הברז שטף את כל הכלים מלאי הקרמל ואסף שומשום שומשום.

איזה מזל שאנחנו אוהבים אחד את השנייה.....

שומשומיות של דודה נעמי

שלוש וחצי כוסות שומשום קלוי
כוס ועוד שתי (!) כפיות סוכר
שלוש כפות מיץ לימון ותפוז

- מכינים משטח משומן. אני שימנתי נייר אפייה. אפשר על השיש או כמו שהדודה עושה על שולחן הפורמאיקה במטבח - זה הרבה יותר רומנטי....
- קולים את השומשום.
- ממיסים את הסוכר (עדיף במחבת)  על אש קטנה ועם המון סבלנות לקרמל. ברגע שהתערובת הופכת לנוזלית מוסיפים את מיץ הלימון (ככה הדודה אומרת. בדיעבד ומהניסיון שלי עם סוכר בריבות- אפשר להוסיף את הלימון בהתחלה וככה גם הקרמל פחות נשרף)
- מערבבים ביחד. כדאי לחמם טיפה את השומשום או אפילו להדליק את האש כשמערבבים כדי שהתערובת תהייה אחידה. יש פה סכנה לשרוף. אז על אש קטנה ובזהירות.
- משטחים את התערובת על המשטח המשומן. אל תתפתו לשטח עם הידיים!! זה קרמל וזה רותח! קחו צנצנת זכוכית או בקבוק, שמנו אותו ורדדו את התערובת למטח דחוס בעובי שתרצו.
- חותכים לקוביות, פסים או מעויינים ומאחסנים בקופסא.

אפשר להוסיף לתערובת גם סוגים אחרים של גרעינים: חמניות, דלעת קשיו ובוטנים או אפילו להמיר את הכל באחד מאלו או בכל פיצוח אחר שבא לכם.

אני כל כך נהנית מהצקצוקים שמתלווים לאכילה, שבטוח אני אכין כאלו שוב :)

הא-לחמא-ניה

דבר ראשון אני אפתח בהתנצלות.

אין בפוסט הזה כוונה לפגוע באף אחד שלא אוכל חמץ בפסח, אבל פשוט יש לי מה להגיד.

אני מכבדת את אלו שבחרו לשמור. כוונתי היא להתבטא וגם יצא מתכון על הדרך. תשמרו אותו לעוד שבוע....

חלקכם בטח מכירים את זה. מגיע פסח ופתאום אוגרים ואוגרים ו"איך נוכל להיות שבוע שלם(!!!) בלי לחם??!?!?" גם ביום כיפור פתאום נהיים נורא רעבים וגרגרנים....

לאבא שלי הייתה מכונת לחם כשהמכונה הזו עוד הייתה יקרה וממש נדירה.  

הוא היה מכין לחמים מחוברת המתכונים שהגיעה עם המכונה, מוסיף הערות משלו ומשפר אותם לפעם הבאה.

ועם מכונת לחם כמו במכונת לחם בהתחלה כל סופשבוע הבית היה מתמלא בריחות לחם טרי והתענוג להתעורר בשבת בבוקר היה גדול. עם הזמן ריח האפייה הפך להיות נדיר יותר ויותר ובסוף המכונה קיבלה מקום של כבוד בארון מעל המקרר והתעוררה לחיים כל פסח.

אני קיבלתי את המכונה כשהגעתי לתל אביב וגם אצלי היא עמדה בסוף על המקרר, העברתי אותה לאחותי ולדעתי היא (המכונה) כבר לא איתנו....

והנה הגיע פסח. הפריזר מלא בפיתות וגם קצת לחם והרי אנחנו גרים במדינת תל אביב אז באמת שאין סיבה להתחיל ללוש ולהתפיח כי בכל פינה צצה לה לחמנייה או פיתה טרייה.

ובכל זאת. התחשק לי לאפות לחמניות טריות וחמות כי קיבלתי מדודה אחת שקית מלאה באורגנו וזעתר טריים והרי אין כמו לחם עם עשבי תיבול... אבל באמת שלא היה לי כח להתחיל ללוש להתפיח ולחכות. 

אז מצאתי מתכון ללחמניות מהירות שרק מערבבים (אפילו לא ליכלכתי את הקיטשנאייד) קצת שיניתי דברים בהתאם למה שהיה בבית ויצאו לחמניות...פאר היצירה! ואפילו רונה הספיקה לאכול מהן בארוחת הערב שלה!

לחמניות ממש מהירות וגם ממש טעימות - 12 לחמניות

כוס קמח לבן

כוס קמח מלא

שקית אבקת אפייה

1/2 כפית מלח

כוס חלב

ביצה (אני השתמשתי בשני חלמונים שנשארו לי מעוגה (כשרה לפסח!!) שאפיתי קודם)

כף סילאן

כף שמן זית

5-6 גבעולים של זעתר ואורגנו

מלח גס לקישוט מלמעלה

מחממים תנור ל 175 מעלות

מערבבים את כל היבשים ביחד (קמח, קמח מלא, מלח, אבקת אפייה והירוקים)

יוצרים גומה ולתוכה מוסיפים את כל הרטובים (חלב, ביצה, סילאן ושמן זית) 

מערבבים הכל ביחד עד שהנוזלים נספגים. חשוב לא לערבב יותר מידי אחרת הלחמניות לא יצאו קלילות.

יוצקים בעזרת כף את הבלילה לתבנית שקעים של מאפינס. מפזרים קצת מלח גס מלמעלה.

אופים כ 15-20 דקות עד שהלחמניות משחימות והבלילה לא "רוקדת". אפשר גם להכניס קיסם כמו בעוגה.
חשוב לאכסן אותן בקופסא אטומה אם הן לא נגמרות מיד...

זהו. קל פשוט ומשמח כל ארוחת  ערב או בוקר שצריכות קצת רענון.

כמובן שאפשר להחליף את העשבים בגרעיני חמניות  או דלעת לדוגמא. גם פשתן ואפילו צימוקים או חמוציות (אבל אז הייתי מוותרת על המלח מלמעלה).

חג שמח ותשארו בצפון או בדרום. כיף שאין פקקים ותל אביב פנוייה.....

זנב שור

מקור הפוסט הוא בעקבות שיחה שניהלתי עם חברה, שאמנם לא יוצא לנו לדבר לעיתים תכופות אבל עדיין הקרבה ביננו נשארת.

אז פויקה,
ארוחה מגניבה בסיר אחד  כזו של טיילים ואנשי שטח... הא? אז לא תמיד.
אותה חברה ובעלה פיתחו קונספט חדשני שאומר: אם רוצים להכין ארוחה בפויקה זה לא אומר שגם צריך לטייל קודם, לטפס, לרדת ולפלס את הדרך בין קוצים ודרדרים. אפשר גם רק לקחת את הסיר החביב, מצרכים, למצוא פינה חביבה (בטבע - אבל לא רחוק מהאוטו) ולבשל.
בגדול אני אוהבת לטייל- אבל למען האמת יוצא לי יותר לאכול והקונספט מגניב בעיני.

באותה שיחה הוכרזה פתיחת עונה הפויקה ויחד עם הכרזה זו באה אמירה שכבר נמאס להם קצת מהמתכון הקבוע  שלהם וזה מה שמעכב אותם מלצאת ו"לאכול בחוץ".
פרט נוסף חשוב (שאולי יחשוף את זהות החברה) הם אוכלים בעיקר ורק בשר, שוקולד וממתקים - לא תמצאו אצלה בהמבורגר עגבניה או מלפפון חמוץ רחמנא ליצלן! מה שהופך את המשימה שהצבתי לעצמי לקשה ומאתגרת יותר.

חיפוש קטן בגוגל והנה התוצאות- ניסיתי לא לחפש בעברית כי בטח לא יהייה שם חדש, חיפשתי גם בדרום אפריקנית (אנגלית):
דבר מעניין ונחמד שידעתי אבל עכשיו מחזק אצלי את הרצון לסיר כזה הוא שיש גם שיטות לבשל בו בבית. אז הנה הקישור
שמסביר איך אפשר ליצור ארוחת שטח מגניבה בלי לארוז חצי בית ולהישאר בקרבת ברז ושירותים משביעי רצון.

חוץ מהסיפורים ההיסטורים על הפויקה והפסטיבלים המשונים שנערכים בטקסס יש גם המון מתכונים מעניינים כי מסתבר שהפויקה הוא ממש כלי בישול מסורתי אצל משפחות בדרום אפריקה ולכל אחד יש את המתכון המשפחתי הסודי שלו.
אז הנה בלוג של איזו מאמא מדרא"פ שחולקת המתכון הסודי שלה.
וכמובן גם  אתר גברי של בשלני פויקה דרום אפריקאים מזוקנים שממנו לקחתי את המתכון שרק שמו גרם לי להזיל ריר ואני מזמינה אצל מי שלא יהיה  כזה פויקה ולא אכפת לי אפילו אם זה יתבשל בבית ולא בחוץ. (אני יודעת בדיוק מי יכול לעמוד באתגר של קדרה כזו...)

אז הנה המתכון.  ואל תתנו לו להפחיד אתכם!

פויקה של זנב שור
חצי קילו של זנב שור חתוך לחתיכות של 5 ס"מ
10 חתיכות בייקון חתוכות בגודל של ס"מ
חצי כוס קמח מעורבבת עם מלח ופלפל
ליטר ציר בקר
1 רסק עגבניות
1 עלה דפנה
6! גרגירי פלפל שחור
1 בוקה גרני
6 כרישות חתוכות דק דק
2 בצלים גדולים חתוכים דק דק
6 גזרים חתוכים (ארבעה חתוכים דק דק ושניים חתוכים באורך של 2 ס"מ)
20 פטריות
כוס יין אדום
חצי כוס שרי
חצי כוס שמנת מתוקה (זה כבר לא כשר ממקודם)
2 כפיות חמאה
2 כפיות שמן זית
2 כפיות שום כתוש

- מייבשים את זנב השור עם מגבת נייר
- מכניסים את הקמח המתובל לשקית ואז מכניסים את חתיכות זנב השור סוגרים את השקית ומנערים עד שהם מצופים בקמח
- מחממים את החמאה והשמן ואז מקפיצים בהם את הבייקון ומוציאים אותו מהסיר
- משחימים את זנב השור בשמן שבסיר ומוציאים אותו
- מטגנים את הכרישה,  4 גזרים ובצל עד שיתרככו
- מחזירים את הבייקון, זנב השור, בוקה גרני, עלה דפנה, גרגירי הפלפל, שום, רסק העגבניות, היין השרי והציר
- להביא לרתיחה ולבשל 3-4 שעות
- שעה לפני ההגשה, מכניסים את הגזרים והפטריות וממשיכים לבשל
- לפני ההגשה מוסיפים את השמנת

אני רק אציין- שעוד לא ניסיתי את המתכון ואשמח לשמוע ממי שינסה אותו חוות דעת וברגע שאנסהו אשנה (או לא) את המתכון המוזכר לעיל.

יש עוד המון מתכונים מסובכים יותר ופחות, של פאייה, דמפלינג דרום אפריקאים וגם עם קארי.
אותם תוכלו למצוא כאן ואצל המזוקנים.
ויש גם מתכונים מעניינים בעברית: תפו"א ואנטריקוט, וכאן עוד שלושה, והכי כייף: גיליתי שמסעדת הפויקה שאנחנו כל כך אוהבים חולקת מקצת מהמתכונים שלה, אז הנה קינוח השוקולד אם לא ה- קינוח.

דווחו, שתפו, ספרו ובעיקר תזמינו......

סוף החורף

חורף היא העונה האהובה עלי.
אני אוהבת חורף חורף, עם גשם ורוח ועלים שעפים, ומטריות מתהפכות כשהשמיים קודרים ואפורים כאילו יש להם מה להגיד והם אוגרים בתוכם המון המון שתיכף יתפרץ ויתפוצץ! כזה חורף! ואם להיות חזירה אז גם שלג. שהוא ההיפף הגמור מסערת הגשם. כי ככל שהשלג יותר כבד וסוער ככה יותר שקט ושליו בחוץ כאילו העולם עומד מלכת והאדמה מקבלת את הכסות הלבנה והשלווה.
השלג הכי טוב בעולם הוא בירושלים (ונראה לי שזה הדבר היחידי החיובי שאני יכולה עכשיו להגיד על העיר הזו) שם הוא כמו קסם. אולי ברגעים בהם השלג מכסה את העיר באה גם השכינה (ויכול להיות שזה בגלל שהשלג מפסיק את העיר מלעשות כל דבר אחר חוץ מלקבל את השלג). אבל בהרגשה זה לא דומה לשום שלג בשום מקום אחר.

ירושלים בשלג 2000

החורף פה הוא לא ממש חורף. יש אולי הבזקים קצרים של גשם ורוח שגורמים לכל התשתיות להשתבש ולכל הרחובות להפוך ל"קנאלה" שאי אפשר לצלוח בלי גונדולה. ויחי ההבדל...
אבל כנראה שצריך להשלים עם זה שאנחנו בסך הכל חיים במדבר, ושאולי כדאי שכבר נפסיק לצפות ולחשוב שיכול להיות פה חורף כמו באירופה. כי פה זה לא אירופה. אנחנו ברחנו מאירופה שהתאכזרה אלינו וזה המחיר שצריך לשלם (טוב יש עוד הרבה ...) - אין חורף.

אבל בכל זאת, בואו נעמיד פנים שבאמת חורף בחוץ וכנראה שאלו הרגעים האחרונים של החורף השנה ונתנהג כאנשים שצפונים בביתם ואם מתעורר הצורך לצאת החוצה, כשנחזור נרצה להתחמם עם איזה מרק טוב ונזיד מחמם. כי באמת השלג נערם גבוה וקשה לפלס את הדרך....

אז- נזיד חורפי של קטניות ועוף (כי זה מה שהיה בבית) שמחמם ומשביע, עם יתרון קטן- כולם יכולים לאכול גם הקטנים קטנים, כי הוא מכיל המון ערכים תזונתיים ושומדבר שלילד מעל גיל 7 חודשים אסור לאכול. ארוחה משפחתית בסיר אחד!
 אני גם לא מוסיפה שום תבלין. הכרישה והבצל המטוגן מספקים את התיבול יחד עם הפטרוזיליה. ובאמת שלא צריך כלום חוצמזה.

נזיד קטניות ועוף 
 סיר אחד גדול (עדיף כזה כבד מברזל)

כשהכנתי לרונה חתכתי את תפוחי האדמה בצורת לב...

אחד עוף חתוך ל 8
כרישה קצוצה דק
בצל גדול קצוץ דק
חמישה תפוחי אדמה חתוכים לקוביות גדולות
 (אם יש לכם סבלנות לקלף תפוחוני אדמה קטנים - לי לא הייתה ברירה- זה הולך טוב ואז לא חותכים אותם)
כוס קטניות - כאלו שלא צריך להשרות (עדשים למינהן, שעועית מש)
כוס אפונה יבשה
*היחס בין הקטניות יכול להשתנות לפי מה שמתחשק- אני אוהבת יותר אפונה.
פטרוזיליה קצוצה
* אפשר גם להוסיף קבנוס פרוס בשלב הטיגונים לציידים שביננו

מטגנים את הבצל והכרישה במעט שמן זית עד שיזהיבו.
מוסיפים לסיר את העוף ו"סוגרים" אותו מכל הצדדים.
מוסיפים את תפוחי האדמה שגם יקבלו מעט מהשמן - מערבבים.
מוסיפים הקטניות ומערבבים.
מוסיפים מים רותחים שיכסו את הכל, פטרוזיליה, מביאים לרתיחה, מכסים ומנמיכים את האש.

מבשלים כשעה - עד שתפוחי האדמה רכים והעוף גם.
* חשוב מידי פעם לבקר ולבדוק שיש נוזלים ושהנזיד לא נשרף מלמטה.

כל צייד רעב ישמח לנזיד מהביל ביום חורף קר.....

אני נפרדת מהחורף ומייחלת לקיץ לא דביק ולא לוהט. ושיבוא כבר שוב החורף אבל בבקשה בבקשה שהפעם יהייה אמיתי...

פרג

פרג תמיד מזכיר לי את אבא שלי.

כל פעם שאני נפגשת בעוגה טובה עם פרג (ובייחוד אם אני היא זו שאופה אותה) אני חושבת עליו.
יחד עם השורשים ההונגרים -רומנים שלי הדבר מעורר אצלי יראת כבוד וגעגועים שמביאים אותי להתרגשות  כשאני ניגשת לאפות עוגת פרג.

גם אורן אוהב מאוד פרג. הוא הכיר לי את קונדטוריית וייס (כן כן וייס ואין קשר דם).
פעם כשרק התחלנו לצאת הוא הביא לי אזני המן משם והיום- כל פעם שאנחנו עוברים ליד, אנחנו מפנקים את עצמנו בעוגת שמרים פרג שמזכירה בטעמה נופי ילדות רחוקים בטרנסילווניה הקרירה.
 ולמרות ששמי הוא כשם האופה, אין מצב לקבל את המתכון הסודי של העוגה ואתגר אפיית עוגת שמרים עם מילוי פרג עסיסי נותר בעינו.
 עוד לא אזרתי אומץ לנסות ולאפות אחת כזו. עוגות קרם, מרנגים מטורפים וקונקורדים למיניהם לא מפחידים אותי. אסור לי לפשל עם הפרג.

לפני כל אפיית עוגה ובישול אני מתרגשת. מן התרגשות קטנה. אני מריצה בראשי את המתכון, מה אני צריכה לעשות ,עושה חימום ומתיחות ויוצאת לדרך. כנראה שאני עוד לא בכושר לשמרים פרג כי כבר הייתי כמעט, ולפני אבל לפועל זה עוד לא יצא.

יש שתי עוגות פרג שאני מאוד אוהבת להכין כי הן באמת מכבדות את הפרג.
האחת עוגת שיש עם פרג ושוקולד שעונה על שני צרכים המאוד בסיסיים פה בבית. השוקולד שוקולד שוקולד ואם פרג אז פרג.
והשנייה עוגת פרג עם (כמה מפתיע) שוקולד- אבל לבן.
אני מעדיפה את הראשונה. (מבטיחה להקדיש לה פוסט וסט צילומים)

מדד ההצלחה לעוגות פה בבית הוא כמה זמן הן נשארות (או יותר נכון לא נשארות) והאם משתפים בהן אורחים חברים או בני משפחה אחרים. העוגות המוצלחות שלי עומדות על ממוצע של יומיים- שלושה כשבדרך כלל אני אוכלת פרוסה אחת וכל שאר העוגה נעלם בידי אדם אחד בלי להשמיע קולות ואף באישון לילה...
אז אם יצא לכם לאכול חתיכת עוגה אצלנו בבית דעו שבמקרר מסתתרת עוגה נוספת מתחת לחסה.

היום הכנתי את עוגת הפרג עם השוקולד הלבן ותוך כדי בישול השתעשעתי בצילומים אז הנה המתכון והצילומים:

עוגת פרג ושוקולד לבן

תבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ או 2 תבניות אינגליש קייק באורך 25 ס"מ

רכיבים:

225 גר חמאה רכה

1/4 2 כוסות סוכר - אני שמתי 2 כוסות בערך, אורן תמיד רוצה שאני אאפה בלי סוכר בכלל.... סוג של אוקסימרון אני יודעת 

4 ביצים

150 גרם  פרג טחון  - אני השתמשתי ב 200 גר' כי ברגע האמת גיליתי שאין לי קוקוס בבית

100 גרם קוקוס טחון

קליפה מגוררת מ 1 לימון

2 כוסות  קמח

1 שקיק  אבקת אפיה

1/2 1 מיכלים  שמנת מתוקה - ובגלל שלא היה קוקוס השתמשתי בפחית של קרם קוקוס במקום השמנת המתוקה

100 גרם שוקולד לבן קצוץ

 

לזיגוג שוקולד לבן:

200 גרם שוקולד לבן, שבור לחתיכות

1/2 מכל  שמנת מתוקה

אופן הכנה:

1. מחממים את התנור לחום בינוני (170 מעלות). מרפדים את התבנית בנייר אפיה ומשמנים אותו.

2. שמים בקערת המערבל את החמאה והסוכר ומקציפים לעיסה תפוחה. מוסיפים את הביצים בזו אחר זו תוך הקצפה.

מרוב התלהבות שכחתי את הסוכר אבל הוספתי אותי אחרי שהתחלתי להקציף את הביצים והחמאה והכל היה בסדר

3. מערבבים בקערה נפרדת את הפרג, הקוקוס, קליפת הלימון, הקמח ואבקת האפיה.

מוסיפים לקערת המערבל 3 כפות מתערובת הפרג והקמח.

מוסיפים תוך ערבול את השמנת המתוקה ואת יתרת תערובת הקמח. 

מוסיפים את השוקולד הלבן,

מערבבים ויוצקים לתבנית.

אופים במשך 45 דקות, עד שקיסם הננעץ בעוגה יוצא כשעליו פירורים (אני תמיד מכוונת את הטיימר ל 10-15 דקות פחות כדי לא לפספס). משחררים את העוגה מהתבנית ומצננים אותה לטמפרטורת החדר.

4. הזיגוג:  להמיס במיקרוגל את השוקולד עם השמנת כמה שניות ואת ההמסה הסופית לעשות תוך כדי ערבוב.  מערבבים בעדינות ומצננים כ 5 דקות.  מחוררים את העוגה במזלג כדי שהזיגוג יכנס לתוכו ומצפים את העוגה.

אני מחכה לשמוע מה תגיד המשפחה מחר על העוגה (כי בפולניה כמו בפולניה חסר להם שיגידו משהו לא טוב )

הפוסט הבכור

כבר זמן מה מקנן בי הרצון לכתוב לאוויר העולם (או הרשת) והנה זה קורה!!
בזכות הצעדים האמיצים שאני עושה בחיים שלי וגם בזכות שרון שאחרי סיבובים גדולים שלי ברחבי הרשת לחיפוש הפורמאט המושלם, הראתה לי שדווקא הפשוט והחינמי יכול להספיק ושקדימה! צריך לקפוץ למים!!
אז הנה אני כותבת את פוסט הבכורה שלי (שבטח ישתנה עוד מיליון פעמים כי בכל זאת- זה צריך להיות מושלם).

לבלוג הזה אין כותרת או כיוון מסויים והוא ילך לאן שאני אלך - ואני לפעמים אוהבת ללכת ממש רחוק וגם להישאר הרבה בבית.
אני מקווה שיהיו בו גם יבשות רחוקות וגם תה, לימון וספרים ישנים כי בסופו של יום אין כמו לישון במיטה שלך...

איזה כיף!
בהצלחה לי!!

זו רונה - הבת שלי והיא הצטרפה לשמח את הפוסט הזה