סוף החורף

חורף היא העונה האהובה עלי.
אני אוהבת חורף חורף, עם גשם ורוח ועלים שעפים, ומטריות מתהפכות כשהשמיים קודרים ואפורים כאילו יש להם מה להגיד והם אוגרים בתוכם המון המון שתיכף יתפרץ ויתפוצץ! כזה חורף! ואם להיות חזירה אז גם שלג. שהוא ההיפף הגמור מסערת הגשם. כי ככל שהשלג יותר כבד וסוער ככה יותר שקט ושליו בחוץ כאילו העולם עומד מלכת והאדמה מקבלת את הכסות הלבנה והשלווה.
השלג הכי טוב בעולם הוא בירושלים (ונראה לי שזה הדבר היחידי החיובי שאני יכולה עכשיו להגיד על העיר הזו) שם הוא כמו קסם. אולי ברגעים בהם השלג מכסה את העיר באה גם השכינה (ויכול להיות שזה בגלל שהשלג מפסיק את העיר מלעשות כל דבר אחר חוץ מלקבל את השלג). אבל בהרגשה זה לא דומה לשום שלג בשום מקום אחר.

ירושלים בשלג 2000

החורף פה הוא לא ממש חורף. יש אולי הבזקים קצרים של גשם ורוח שגורמים לכל התשתיות להשתבש ולכל הרחובות להפוך ל"קנאלה" שאי אפשר לצלוח בלי גונדולה. ויחי ההבדל...
אבל כנראה שצריך להשלים עם זה שאנחנו בסך הכל חיים במדבר, ושאולי כדאי שכבר נפסיק לצפות ולחשוב שיכול להיות פה חורף כמו באירופה. כי פה זה לא אירופה. אנחנו ברחנו מאירופה שהתאכזרה אלינו וזה המחיר שצריך לשלם (טוב יש עוד הרבה ...) - אין חורף.

אבל בכל זאת, בואו נעמיד פנים שבאמת חורף בחוץ וכנראה שאלו הרגעים האחרונים של החורף השנה ונתנהג כאנשים שצפונים בביתם ואם מתעורר הצורך לצאת החוצה, כשנחזור נרצה להתחמם עם איזה מרק טוב ונזיד מחמם. כי באמת השלג נערם גבוה וקשה לפלס את הדרך....

אז- נזיד חורפי של קטניות ועוף (כי זה מה שהיה בבית) שמחמם ומשביע, עם יתרון קטן- כולם יכולים לאכול גם הקטנים קטנים, כי הוא מכיל המון ערכים תזונתיים ושומדבר שלילד מעל גיל 7 חודשים אסור לאכול. ארוחה משפחתית בסיר אחד!
 אני גם לא מוסיפה שום תבלין. הכרישה והבצל המטוגן מספקים את התיבול יחד עם הפטרוזיליה. ובאמת שלא צריך כלום חוצמזה.

נזיד קטניות ועוף 
 סיר אחד גדול (עדיף כזה כבד מברזל)

כשהכנתי לרונה חתכתי את תפוחי האדמה בצורת לב...

אחד עוף חתוך ל 8
כרישה קצוצה דק
בצל גדול קצוץ דק
חמישה תפוחי אדמה חתוכים לקוביות גדולות
 (אם יש לכם סבלנות לקלף תפוחוני אדמה קטנים - לי לא הייתה ברירה- זה הולך טוב ואז לא חותכים אותם)
כוס קטניות - כאלו שלא צריך להשרות (עדשים למינהן, שעועית מש)
כוס אפונה יבשה
*היחס בין הקטניות יכול להשתנות לפי מה שמתחשק- אני אוהבת יותר אפונה.
פטרוזיליה קצוצה
* אפשר גם להוסיף קבנוס פרוס בשלב הטיגונים לציידים שביננו

מטגנים את הבצל והכרישה במעט שמן זית עד שיזהיבו.
מוסיפים לסיר את העוף ו"סוגרים" אותו מכל הצדדים.
מוסיפים את תפוחי האדמה שגם יקבלו מעט מהשמן - מערבבים.
מוסיפים הקטניות ומערבבים.
מוסיפים מים רותחים שיכסו את הכל, פטרוזיליה, מביאים לרתיחה, מכסים ומנמיכים את האש.

מבשלים כשעה - עד שתפוחי האדמה רכים והעוף גם.
* חשוב מידי פעם לבקר ולבדוק שיש נוזלים ושהנזיד לא נשרף מלמטה.

כל צייד רעב ישמח לנזיד מהביל ביום חורף קר.....

אני נפרדת מהחורף ומייחלת לקיץ לא דביק ולא לוהט. ושיבוא כבר שוב החורף אבל בבקשה בבקשה שהפעם יהייה אמיתי...

פרג

פרג תמיד מזכיר לי את אבא שלי.

כל פעם שאני נפגשת בעוגה טובה עם פרג (ובייחוד אם אני היא זו שאופה אותה) אני חושבת עליו.
יחד עם השורשים ההונגרים -רומנים שלי הדבר מעורר אצלי יראת כבוד וגעגועים שמביאים אותי להתרגשות  כשאני ניגשת לאפות עוגת פרג.

גם אורן אוהב מאוד פרג. הוא הכיר לי את קונדטוריית וייס (כן כן וייס ואין קשר דם).
פעם כשרק התחלנו לצאת הוא הביא לי אזני המן משם והיום- כל פעם שאנחנו עוברים ליד, אנחנו מפנקים את עצמנו בעוגת שמרים פרג שמזכירה בטעמה נופי ילדות רחוקים בטרנסילווניה הקרירה.
 ולמרות ששמי הוא כשם האופה, אין מצב לקבל את המתכון הסודי של העוגה ואתגר אפיית עוגת שמרים עם מילוי פרג עסיסי נותר בעינו.
 עוד לא אזרתי אומץ לנסות ולאפות אחת כזו. עוגות קרם, מרנגים מטורפים וקונקורדים למיניהם לא מפחידים אותי. אסור לי לפשל עם הפרג.

לפני כל אפיית עוגה ובישול אני מתרגשת. מן התרגשות קטנה. אני מריצה בראשי את המתכון, מה אני צריכה לעשות ,עושה חימום ומתיחות ויוצאת לדרך. כנראה שאני עוד לא בכושר לשמרים פרג כי כבר הייתי כמעט, ולפני אבל לפועל זה עוד לא יצא.

יש שתי עוגות פרג שאני מאוד אוהבת להכין כי הן באמת מכבדות את הפרג.
האחת עוגת שיש עם פרג ושוקולד שעונה על שני צרכים המאוד בסיסיים פה בבית. השוקולד שוקולד שוקולד ואם פרג אז פרג.
והשנייה עוגת פרג עם (כמה מפתיע) שוקולד- אבל לבן.
אני מעדיפה את הראשונה. (מבטיחה להקדיש לה פוסט וסט צילומים)

מדד ההצלחה לעוגות פה בבית הוא כמה זמן הן נשארות (או יותר נכון לא נשארות) והאם משתפים בהן אורחים חברים או בני משפחה אחרים. העוגות המוצלחות שלי עומדות על ממוצע של יומיים- שלושה כשבדרך כלל אני אוכלת פרוסה אחת וכל שאר העוגה נעלם בידי אדם אחד בלי להשמיע קולות ואף באישון לילה...
אז אם יצא לכם לאכול חתיכת עוגה אצלנו בבית דעו שבמקרר מסתתרת עוגה נוספת מתחת לחסה.

היום הכנתי את עוגת הפרג עם השוקולד הלבן ותוך כדי בישול השתעשעתי בצילומים אז הנה המתכון והצילומים:

עוגת פרג ושוקולד לבן

תבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ או 2 תבניות אינגליש קייק באורך 25 ס"מ

רכיבים:

225 גר חמאה רכה

1/4 2 כוסות סוכר - אני שמתי 2 כוסות בערך, אורן תמיד רוצה שאני אאפה בלי סוכר בכלל.... סוג של אוקסימרון אני יודעת 

4 ביצים

150 גרם  פרג טחון  - אני השתמשתי ב 200 גר' כי ברגע האמת גיליתי שאין לי קוקוס בבית

100 גרם קוקוס טחון

קליפה מגוררת מ 1 לימון

2 כוסות  קמח

1 שקיק  אבקת אפיה

1/2 1 מיכלים  שמנת מתוקה - ובגלל שלא היה קוקוס השתמשתי בפחית של קרם קוקוס במקום השמנת המתוקה

100 גרם שוקולד לבן קצוץ

 

לזיגוג שוקולד לבן:

200 גרם שוקולד לבן, שבור לחתיכות

1/2 מכל  שמנת מתוקה

אופן הכנה:

1. מחממים את התנור לחום בינוני (170 מעלות). מרפדים את התבנית בנייר אפיה ומשמנים אותו.

2. שמים בקערת המערבל את החמאה והסוכר ומקציפים לעיסה תפוחה. מוסיפים את הביצים בזו אחר זו תוך הקצפה.

מרוב התלהבות שכחתי את הסוכר אבל הוספתי אותי אחרי שהתחלתי להקציף את הביצים והחמאה והכל היה בסדר

3. מערבבים בקערה נפרדת את הפרג, הקוקוס, קליפת הלימון, הקמח ואבקת האפיה.

מוסיפים לקערת המערבל 3 כפות מתערובת הפרג והקמח.

מוסיפים תוך ערבול את השמנת המתוקה ואת יתרת תערובת הקמח. 

מוסיפים את השוקולד הלבן,

מערבבים ויוצקים לתבנית.

אופים במשך 45 דקות, עד שקיסם הננעץ בעוגה יוצא כשעליו פירורים (אני תמיד מכוונת את הטיימר ל 10-15 דקות פחות כדי לא לפספס). משחררים את העוגה מהתבנית ומצננים אותה לטמפרטורת החדר.

4. הזיגוג:  להמיס במיקרוגל את השוקולד עם השמנת כמה שניות ואת ההמסה הסופית לעשות תוך כדי ערבוב.  מערבבים בעדינות ומצננים כ 5 דקות.  מחוררים את העוגה במזלג כדי שהזיגוג יכנס לתוכו ומצפים את העוגה.

אני מחכה לשמוע מה תגיד המשפחה מחר על העוגה (כי בפולניה כמו בפולניה חסר להם שיגידו משהו לא טוב )

הפוסט הבכור

כבר זמן מה מקנן בי הרצון לכתוב לאוויר העולם (או הרשת) והנה זה קורה!!
בזכות הצעדים האמיצים שאני עושה בחיים שלי וגם בזכות שרון שאחרי סיבובים גדולים שלי ברחבי הרשת לחיפוש הפורמאט המושלם, הראתה לי שדווקא הפשוט והחינמי יכול להספיק ושקדימה! צריך לקפוץ למים!!
אז הנה אני כותבת את פוסט הבכורה שלי (שבטח ישתנה עוד מיליון פעמים כי בכל זאת- זה צריך להיות מושלם).

לבלוג הזה אין כותרת או כיוון מסויים והוא ילך לאן שאני אלך - ואני לפעמים אוהבת ללכת ממש רחוק וגם להישאר הרבה בבית.
אני מקווה שיהיו בו גם יבשות רחוקות וגם תה, לימון וספרים ישנים כי בסופו של יום אין כמו לישון במיטה שלך...

איזה כיף!
בהצלחה לי!!

זו רונה - הבת שלי והיא הצטרפה לשמח את הפוסט הזה