יום ראשון, 15 במאי 2011

אסון הקרמל הגדול

אני נשואה לתופעה על אנושית.
- אם יש מתוק - ועדיף שוקולד בבית, הוא לא יפסיק לאכול עד שייגמר.
ברגע שייגמר ונגמר מהר (רק כדי להבין את הקצב, חבילת שוקולד יכולה להגמר בעשר דקות) יבואו שתי תגובות ובדרך כלל הן יבואו אחת אחרי השנייה וחוזר חלילה.
האחת- זה אני שסיימתי את כל זה לבד?  איך זה כבר נגמר? תבטיחי לי שיותר לא תאפי לי כאלו דברים אני חייב להוריד 800 גרם ולהתחיל לאכול בריא.
השנייה- אין שום דבר מתוק בבית... מתי את אופה לי עוגה? אני לא צריך משהו מסובך. משהו פשוט.... מה את יכולה להכין לי בכמה דקות כדי שאחרי שאני אצא מהמקלחת אני אוכל לאכול אותו עם הקפה?
והכי מעצבן: הוא לא משמין מזה!!!

הוא יודע שלי רק צריך להציב כאלו אתגרים. אני אוהבת לאפות....

ופה אנחנו מסתבכים.

לפעמים אני מתנה את אפיית העוגה שלי בזה שהוא ישטוף את הכלים. בדרך כלל החשק למתוק מסנוור אותו, הוא מסכים ואז אני תקועה במטבח תוך כדי אפייה עם מישהו שלא מפסיק לקטר על איך הוא הסכים לשטוף את הכלים בשביל העוגה ושיותר הוא לא רוצה שומדבר מתוק. זה עובר לו. כי תמיד בסוף אני אופה עוד....

אצלו תמיד הכל זה ממש פשוט ולא מסובך. "צ'יק צ'ק את עושה את זה...."

השבוע שוב התעורר החשק למתוק ושוב איתו הבקשה למשהו מתוק מהיר ולא מסובך שבצ'יק צ'ק אני עושה.
ואז נזכר במתכון לחטיפי שומשום שקיבלנו מדודה שלו. דודה מבוגרת שמספרים עליה שהקובנה שלה הכי מוצלח שיכול להיות ואת המתכון לשומשומיות קיבלנו ממנה באחת הארוחות המשפחתיות. אני מצרפת אותו בהמשך בלי שינויים.

קדימה! בסך הכל לקלות קצת את השומשום, קרמל, לערבב, לשטח על משטח משומן ולחתוך. קלי קלות!
ביקש- ופנה לעיסוקיו.
ואני נשארתי עם כל השומשומים הקטנים והקרמל. (לשם ההגינות אציין שאת השומשום הוא קלה)

הקרמל. בעיקרון הפרנציפ די פשוט.סוכר- בסיר על אש קטנה ולחכות . עם המון סבלנות ולא לגעת עד שלאט לאט הסוכר נמס לו....  בפועל - תמיד יש פה הסתבכות. האש חזקה מידי, אני לא יכולה לחכות בסבלנות ולא לערבב או שפשוט רונה החליטה שצריך לקום עכשיו ואני צריכה לגשת אליה. הפעם הכל קרה. וזה מה שקרה....

                          הקרמל השרוף המשיך לבעבע אחרי שכבר ירד מהאש...

אבל אי אפשר להרים ידיים ועושים קרמל מחדש. הפעם במחבת ולא בסיר (מה שמגדיל את שטח הפנים ומקצר ומייעל את התהליך). ויצא קרמל.

ואז מערבבים עם השומשום. קלי קלות! אבל השומשומים קטנים וקופצניים והקרמל לא ממש מסכים להתערבב איתם באופן שווה אז גם כל המטבח מתמלא בקטנים מעצבנים כאלו..... (שכחתי שהדודה אמרה שהשומשומים צריכים להיות חמימים כדי לקבל את הקרמל. פשוט הדלקתי את האש ואז הכל התפזר בצורה אחידה)


וזהו. על משטח  משומן היטב , לרדד ולחתוך.

ואז הוא חזר. כולו מלא ציפייה לטעום מהשומשומיות שלו.
 בלי להניד עפעף - פתח את הברז שטף את כל הכלים מלאי הקרמל ואסף שומשום שומשום.


איזה מזל שאנחנו אוהבים אחד את השנייה.....

שומשומיות של דודה נעמי

שלוש וחצי כוסות שומשום קלוי
כוס ועוד שתי (!) כפיות סוכר
שלוש כפות מיץ לימון ותפוז

- מכינים משטח משומן. אני שימנתי נייר אפייה. אפשר על השיש או כמו שהדודה עושה על שולחן הפורמאיקה במטבח - זה הרבה יותר רומנטי....
- קולים את השומשום.
- ממיסים את הסוכר (עדיף במחבת)  על אש קטנה ועם המון סבלנות לקרמל. ברגע שהתערובת הופכת לנוזלית מוסיפים את מיץ הלימון (ככה הדודה אומרת. בדיעבד ומהניסיון שלי עם סוכר בריבות- אפשר להוסיף את הלימון בהתחלה וככה גם הקרמל פחות נשרף)
- מערבבים ביחד. כדאי לחמם טיפה את השומשום או אפילו להדליק את האש כשמערבבים כדי שהתערובת תהייה אחידה. יש פה סכנה לשרוף. אז על אש קטנה ובזהירות.
- משטחים את התערובת על המשטח המשומן. אל תתפתו לשטח עם הידיים!! זה קרמל וזה רותח! קחו צנצנת זכוכית או בקבוק, שמנו אותו ורדדו את התערובת למטח דחוס בעובי שתרצו.
- חותכים לקוביות, פסים או מעויינים ומאחסנים בקופסא.

אפשר להוסיף לתערובת גם סוגים אחרים של גרעינים: חמניות, דלעת קשיו ובוטנים או אפילו להמיר את הכל באחד מאלו או בכל פיצוח אחר שבא לכם.


אני כל כך נהנית מהצקצוקים שמתלווים לאכילה, שבטוח אני אכין כאלו שוב :)